יום א (יד שבט)
פרק כא
"ולית אתר פנוי מיני'"
"מלא כל הארץ כבודו" ו"לית אתר פנוי מיני'", אלא שענין זה הוא בהעלם והסתר, אך כאשר עשרה מישראל מתאספים יחד (באופן שאין ביניהם מחלוקת וכולם בדעה אחת) הרי זה ממשיך השראת השכינה (יותר מאשר הענין ד"לית אתר פנוי מיני'") בגילוי יותר.
(התוועדויות תשי"ז ח"א עמ' 30)
"כי לא מחשבותי מחשבותיכם"
וזהו גם מ"ש כי לא מחשבותי מחשבותיכם. דהנה ידוע בענין המחשבה ודיבור, שהנבראים דעלמא דאתכסיא נתהוו מבחינת המחשבה, ובשרשו הוא בחינת הסובב. ועז"נ כי לא מחשבותי מחשבותיכם, שהוא ית' למעלה גם מבחינת המחשבה, דהיינו למעלה מבחינת הסובב. ולכן לא מחשבותי מחשבותיכם, שמחשבת האדם היא באופן שהאדם נתפס במחשבתו, דבשעה שמחשב בשכלו בענין שנים אוחזין בטלית, אינו יכול לחשוב בענין המחליף פרה בחמור, אבל הוא ית' אינו נתפס בהמחשבה, והיינו לפי שהמחשבה אינה בערכו כלל, ולכן אינו נתפס בזה. והגם שמצד אחד הרי המחשבה שלמעלה יש לה קירוב ויחס להעצמות יותר מיחס מחשבת האדם להאדם, שזהו עוד פירוש במ"ש כי לא מחשבותי מחשבותיכם, שמחשבת האדם לא תפעל מאומה, והיינו, שהאדם פועל רק ע"י דיבור ומעשה, ועם היות שגם הדיבור והמעשה אינם פועלים להוות יש מאין, הנה זהו לפי שיש מאין הוא רק בחיק הבורא, אבל ענין יש מיש נעשה ע"י דיבור ומעשה האדם, וכמו שאמר מלכא עקר טורא, בדבר מלך שלטון. אך מחשבת האדם לא תפעול מאומה. משא"כ למעלה הרי המחשבה מהוה יש מאין, וכמארז"ל שבמחשבה אחת נבראו כל העולמות, והיינו, לפי שהמחשבה היא מיוחדת עמו, ולכן, כשם שהוא ית' מהוה יש מאין, כך גם מחשבתו מהוה יש מאין. ואע"פ שע"י מחשבתו ית' נעשה ענין ההתהוות, מ"מ, אינו נתפס כלל במחשבתו, והיא באין ערוך אליו כלל, וכנ"ל שגם בחינת הסובב אין ערוך אליו ית' כלל.
(סה"מ תשי"ט עמ' צח)
יום ב (טו שבט)
"ע"י השתלשלות מעלה לעלול"
פעולת הצמצום באור הממכ"ע היא שהאור בא במדה וגבול באופן שהנבראים יהיו יכולים להכיר ולהרגיש אותו. ומבחינה זו נמשכת ההשפעה בעולמות באופן שהם מחולקים לסדר השתלשלות, שהוא כמו שלשלת שיש בה חילוקי דרגות, פרטים ופרטי פרטים כו', שזהו מ"ש ועלמות אין מספר, אל תקרי עלמות אלא עולמות. וכל זה הוא לפי שהאור נמשך ע"י הצמצום, והו"ע אור הקו, שהוא קו קצר ומצומצם, שעל ידו נתצמצם האור להיות בבחינת ממכ"ע.
(סה"מ תשי"ט עמ' עו)
יום ג (טז שבט)
"כמ"ש כי ה' הוא האלהים"
שם "אלקים" ענינו – שעל ידו נתהווה מציאות העולם, כמ"ש "בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ".
ועל זה נאמר "הוי' הוא האלקים", היינו, שעצם ענין ההתהוות הוא ע"י שם הוי', מלשון מהוה, אלא שההתהוות בפועל היא ע"י המגן ונרתק דשם "אלקים", כמ"ש "כי שמש ומגן הוי' אלקים".
זאת אומרת: אע"פ שישנה מציאות העולם, וישנם ריבוי נבראים בעולם, "שמים וארץ וכל צבאם" – ומציאותם אינה אחיזת עיניים, כמבואר בדרושי אדמו"ר מהר"ש ובכ"מ, שהיות שכוונת הבריאה היא להיות לו ית' דירה בתחתונים, לא יתכן לומר שתהיה הדירה בענין דאחיזת עיניים כו' – הנה כל מציאותם היא – "הוי' הוא האלקים".
וכפי שזה בנוגע לב' השמות הוי' ואלקים – ש"אלקים" הוא לשון רבים דוקא, כי כאשר כותבים זאת בלשון יחיד, אין זה שם "אלקים" אלא שם בפ"ע – "אלקה", ואעפ"כ, "הוי' הוא האלקים".
וכללות הענין ד"אלקים" לשון רבים, וריבוי הנבראים שבעולם, אינו בסתירה לאחדות דשם הוי' – כמבואר בתו"ח ובכ"מ שענין הריבוי נמשך מאחדות הפשוטה דוקא.
(התוועדויות תשמ"ב ח"א עמ' 236)
יום ד (יז שבט)
פרק כב
"כדאיתא בגמ' דקרו ליה אלהא דאלהיא"
ובשעה שחושב ש"כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה", הרי זה העלם והסתר ביותר, אפילו אצל הגוים אין החושך גדול עד כדי כך, וכידוע שאומות העולם, "דקרו ליה אלקא דאלקיא", יודעים ומשיגים דמה הנשמה ממלאה את הגוף כך הקב"ה ממלא את העולם, אלא שאינם יודעים אודות סובב כל עלמין, "לא ידעתי את הוי'" אבל הוא – שוכח לגמרי אודות אלקות, וחושב ש"אני ואפסי עוד".
(התוועדויות תשי"ז ח"א עמ' 137)
יום ו (יט שבט)
פרק כג
"ולכן נקרא' אברי דמלכא ד"מ"
וענין האברים למעלה הו"ע רמ"ח אברים דמלכא שבבחינת ז"א, כי ז"א הוא בעל ט' ספירות, וט' פעמים ט', שבכל אחד מהם יש ראש תוך סוף, וה' חסדים המגדילים, הם בגימטריא רמ"ח. וענין זה נעשה ע"י קיום רמ"ח מ"ע, וכמרז"ל ע"פ ועשיתם אתם, מעלה הכתוב כאילו עשאוני, היינו, שע"י קיום רמ"ח מ"ע נעשה המציאות דרמ"ח אברים דז"א.
(סה"מ תשי"ט עמ' ד)
עלונים אלו אי"ה יאוגדו לכדי ספר עם סיומו של מחזור לימוד השיעור היומי בתניא.
הערות והארות ותיקוני שגיאות הדפוס, יתקבלו בברכה.
בסייעתא דשמיא יצא לאור
ספר "ביאורים בספר התניא"
הכולל ביאורים והעשרת ההתבוננות בספר התניא
ערוכים מכתבי כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש
כרכים א, ב – מחזור ראשון
כרכים ג, ד – מחזור שני
כרך ה – לקוטי אמרים מחזור שלישי
להזמנות: 0527155039
לקבלת העלון ישירות לדוא"ל: A770@012.net.il
