יום א (יז אב)
"וזהו בהבראם באברהם כי חסד לאברהם כו' "
ולכן בתחלת היום מזכירין זכות אבות, שזהו שלאחרי מה טובו אהליך יעקב משכנותיך ישראל, דאהליך ומשכנותיך הם תורה ותפלה, שהוא תחלת עבודת כל היום, אומרים ואני ברוב חסדך אבוא ביתך, בזכות אברהם, דפירוש זכות הוא כמ"ש כ"ק מו"ח אדמו"ר שהוא מלשון זַכות, וזכות אברהם היינו הנקיות והבהירות (ריינקייט און קלאָרקייט) שפעל אברהם בעולם, וענין זה נרמז בתיבות ברוב חסדך, לפי שעיקר עבודתו היתה בענין החסד, דהגם שאברהם אבינו זקן ויושב בישיבה היה, וקיים כל התורה עד שלא ניתנה, ולמד ולימד (כדמוכח גם ממחז"ל שאליעזר עבד אברהם היה דולה ומשקה מתורת רבו לאחרים), מ"מ, עיקר עבודתו היתה בענין החסד, ולכן נקרא אברהם אוהבי, וכדאיתא בספר הבהיר והובא בפרדס שאמרה מדת החסד לפני הקב"ה מימי היות אברהם בארץ לא הוצרכתי לעשות מלאכתי שהרי אברהם עומד ומשמש במקומי.
(סה"מ תשי"ח עמ' שי, שיא)
יום ב (יח אב)
"שיש ב' מיני נשמות בישראל נשמות ת"ח העוסוקים בתורה כל ימיהם ונשמות בעלי מצות העוסקים בצדקה וגמ"ח"
הנה בני ישראל מתחלקים לכמה סוגים, וכפי שמפרט בזהר את העשר דרגות שבבנ"י, מ"ראשיכם שבטיכם" עד "חוטב עציך ושואב מימיך".
(התוועדויות תשמ"ב ח"א עמ' 10)
¯
כללות עם בנ"י מתחלק לב' סוגי ואופני עבודה, ישכר – מארי תורה, וזבולון – מארי עובדין טבין, וכמבואר באגה"ק (ס"ה) "שיש ב' מיני נשמות בישראל, נשמות ת"ח העוסקים בתורה כל ימיהם, ונשמות בעלי מצות העוסקים בצדקה וגמ"ח".
והנה, גם אלו שעיקר עבודתם היא בקו דזבולון, מארי עובדין טבין, צריכים לקבוע עתים לתורה, כהפס"ד בשו"ע הל' ת"ת שכאו"א מישראל חייב לקבוע עתים ללימוד התורה.
וכמאמר המשנה (אבות פ"א מט"ו) "עשה תורתך קבע" – היינו, גם כאשר עבודתו היא באופן שמתעסק עם עניני העולם, הנה מאחר שחייב לקבוע עתים לתורה, אומרת המשנה שההנהגה ד"מילי דחסידותא" (שבפרקי אבות) צריכה להיות באופן ד"עשה תורתך קבע", היינו, שהתעסקותו בעניני העולם היא באופן עראי, ולימוד התורה (בעתים הקבועים ללימוד התורה) הוא באופן דקבע – אע"פ שמצד שורש נשמתו שייך הוא לקו העבודה דזבולון.
(התוועדויות תשמ"ח ח"א עמ' 256)
"דלכאורה הרי גם ת"ח צריכים לעסוק בגמ"ח כמארז"ל שאפילו תורה אין לו"
ועוד ענין י"ל בפירוש "משמת כו' " – שענין זה נמסר ועבר להיות באופן אחר של עבודה.
וע"ד מ"ש אדמו"ר הזקן, ש"כל עיקר עבודת ה' בעתים הללו בעקבות משיחא היא עבודת הצדקה . . ולא ארז"ל ת"ת שקול כנגד גמ"ח אלא בימיהם שת"ת היה עיקר העבודה אצלם".
וזהו הפירוש בדברי הברייתא "משמת רבי אליעזר נגנז ספר תורה" – שבטל ענין התורה,
- אין הכוונה בזה שענין התורה בטל לגמרי, שהרי לימוד התורה הוא א' מתרי"ג מצוות, אלא שבטל הענין ד"ותלמוד תורה כנגד כולם", וכמ"ש אדמו"ר הזקן שבזמן הזה צריכים גם בעלי תורה לעסוק בעניני מעשה (כשם שגם בעלי מעשה צריכים לעסוק בתורה), כיון שבטל הענין ד"תלמוד תורה כנגד כולם" -
ונמסר באופן עבודה אחר – שעיקר העבודה עתה הוא גמילות חסדים.
(התוועדויות תשט"ז ח"ב עמ' 293)
¯
גם אלו שעיקר עבודתם היא בקו דישכר, מארי תורה, צריכים לעסוק בעובדין טבין, שגם הם צריכים לירד ולהתעסק עם בירור עניני העולם.
(התוועדויות תשמ"ח ח"א עמ' 256)
יום ג (יט אב)
סימן ו
"שהקב"ה הוא הנותן מדת אמת ליעקב"
וזהו גם תתן אמת ליעקב, דאף שיעקב מדתו מדת האמת, מדת הרחמים, שהוא מבריח מן הקצה אל הקצה, מ"מ הרי זה בגדר קצוות, מן הקצה אל הקצה, והנה הוא מצד בחינת השתלשלות. וענין תתן אמת ליעקב הוא בחינת ואמת הוי' לעולם, שהוא למעלה מהשתלשלות. וזהו שמסיים אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם, דימי לשון רבים הם שבעת ימי הבנין, שהם הז' מדות, וימי קדם הם המדות שלמעלה מהשתלשלות, וזהו אשר נשבעת גו' מימי קדם, להמשיך בהשתלשלות את המדות שלמעלה מהשתלשלות.
(סה"מ תשי"ח עמ' רעח)
יום ד (כ אב)
"להמשיך אמת ה' לעולם השפל הזה החשוך"
אך כיצד אפשר להיות הענין דתתן אמת ליעקב, שהנשמה כפי שירדה למטה יתנו לה בתורת מתנה ענין שהוא היפך לגמרי מהענינים שלמטה שהם בסדר השתלשלות ובמדידה והגבלה, הנה עז"נ אשר נשבעת לאבותינו מימי קדם. והענין בזה, דהנה, יש ימי עולם וימי קדם. ימי עולם הם שבעת ימי הבנין, שדוגמתם בעבודת האדם הם המדות שבאים ע"י הבנה והשגה (באר שבע), מדות שע"פ טעם ושכל. ולמעלה מהם הם ימי קדם, שדוגמתם הם המדות כפי שהם למעלה מטעם ושכל, והיינו, שמהאהבה דבכל לבבך מגיע האדם לעבודה דבכל מאדך, שהו"ע המס"נ, למעלה משכל וטעם ודעת. וכמו"כ יובן גם למעלה, שיש מדות שבהשתלשלות ויש מדות שלמעלה מהשתלשלות. ולכן, אף שמצד המדות שבהשתלשלות שיש בהם חסד וגבורה, ישנו ענין של מדידה ודקדוק אם הנשמה ראויה שיתנו לה בחינת אמת, שעל זה אמרו אמת ראה ויפול על פניו, מ"מ, כיון שנשבעת לאבותינו מימי קדם, שהם המדות שלמעלה מהשתלשלות, הנה בכח השבועה נמשך מהם ענין השובע להנשמה למטה, שגם בעבודה שע"פ טעם ודעת, בהמדות שלמטה מהשכל, יומשך בחינת האמת, ההכרה וההבנה והשגה שאני ראשון ואני אחרון ומבלעדי אין אלקים.
(סה"מ תשי"ח עמ' רסז)
יום ו (כב אב)
סימן ז
"כי הנה כל הנשמות שבעולם היו כלולות באדה"ר"
נשמת אדה"ר שנשמתו כוללת את כל הנשמות, דכתיב ביה ויפח באפיו נשמת חיים. וכך אומר כאו"א מישראל בברכותיו להקב"ה ואתה נפחת בי, ואיתא בתניא בשם הזהר מאן דנפח מתוכיה נפח, מתוכיותו ומפנימיותו, שהו"ע הנפיחה בכח וכו'.
(סה"מ תשי"ח עמ' רפא)
יום שב"ק (כג אב)
"והיתה נשמתו ג"כ כלולה מכל הנשמות שבישראל מעולם ועד עולם"
אמרו חז"ל "שופריה דיעקב אבינו מעין שופריה דאדם הראשון", היינו, כשם שאדה"ר כולל כל הנשמות שבעולם, הנה מעין זה כולל גם יעקב את כל הנשמות, וכמו שהוא בפשטות שכל בנ"י יצאו מיעקב ש"מטתו שלימה" – שבזה נכלל גם שיעקב פועל שלימות בכל נשמות ישראל (נוסף לכך שכולל את כולם).
(התוועדויות תשי"ז ח"ב עמ' 22)
עלונים אלו אי"ה יאוגדו לכדי ספר עם סיומו של מחזור לימוד השיעור היומי בתניא.
הערות והארות ותיקוני שגיאות הדפוס, יתקבלו בברכה.
בסייעתא דשמיא יצא לאור
ספר "ביאורים בספר התניא"
הכולל ביאורים והעשרת ההתבוננות בספר התניא
ערוכים מכתבי כ"ק אדמו"ר מליובאוויטש
כרכים א, ב – מחזור ראשון
כרכים ג, ד – מחזור שני
כרך ה – לקוטי אמרים מחזור שלישי
להזמנות: 0527155039
לקבלת העלון ישירות לדוא"ל: A770@012.net.il
